כפרית חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית זרזיר

פסק דין

1.התובעת היא חברה העוסקת בעבודות בניה. התובעת זכתה במכרז להקמת מבני חינוך במכרז של מפעל הפיס – מכרז 55/02. בהתאם לכך התקשרו התובעת והנתבעת בחוזה מפורט.

החוזה בין הצדדים התייחס לשני מבני חינוך: תוספת לבית ספר יסודי ומבנה לחינוך מיוחד. אין מחלוקת על כך שבעיצומן של העבודות הודיעה התובעת לנתבעת באופן חד צדדי כי החוזה צומצם והוא מתייחס לבניית בית הספר היסודי בלבד. עבודת המבנה לחינוך המיוחד בוטלה עקב החלטת מפעל הפיס שלא לממן בניית מבנה זה.

2.כתב התביעה המקורי בתיק הוגש בסדר דין מקוצר וכלל שני רכיבים: האחד - סכום של 341,967 ₪ בגין יתרת חשבון שלא שולמה. והשני – סכום של 137,517 ₪ בגין הקטנת היקף ההתקשרות על ידי הנתבעת. התובעת לא טענה כנגד עצם צמצום היקף העבודות וביטול העבודה באחד המבנים.

3.בקשת הרשות להגן שהגישה הנתבעת נדונה בפני כב' הרשם פוני. כב' הרשם החליט שלא ליתן לנתבעת רשות להגן ברכיב הראשון של התביעה, הנוגע ליתרת החשבון שלא שולמה, ולגבי רכיב זה ניתן פסק דין חלקי. הדיון שבפני מתייחס לרכיב השני בלבד, לתשלום בגין הקטנת היקף ההתקשרות.

4.הדיון בחלק הנותר של התביעה התקיים בדרך של סיכומים בכתב, כשהעובדות שבבסיס הדיון הם כתבי הטענות ונספחיהם כולל מסמכי החוזה, ובקשת הרשות להגן וחקירת המצהיר.

לאחר שעיינתי בטענות התובעת והנתבעת אני סבורה שיש לקבל את התביעה, מטעמים אלו:

5.ראשית, טענות הנתבעת שיפורטו להלן בנוגע לרכיב השני של התביעה לא נזכרו כלל בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שצורף לה. גירסתה של התובעת פורטה כבר בכתב התביעה ולא השתנתה. כבר בכתב התביעה מופיע פירוט של מחיר הבניה למ"ר כטענת התובעת, כפי שהופיע גם בסיכומים בסיום ההליך. כך שהטענות היו ברורות וידועות מראש. אולם הנתבעת, בבקשת הרשות להגן, לא התייחסה כלל לנושא זה, ועל כן היא מנועה מלעשות כן עתה.

6. שנית, ולגופו של עניין: נקודת המוצא של שני הצדדים היא שיש לשלם לתובעת עבור עבודתה את הסכום שנקבע בחוזה המקורי לכל מ"ר של בניה. אולם נתון זה אינו מופיע במפורש בחוזה, ויש ל"חלצו" מן הנתונים הקיימים. דהיינו: יש לחשב את השטח שנקבע במקור, את התשלום עבור סך כל הבניה, וחלוקת התשלום בשטח תגלה את הנתון המבוקש – עלות הבניה לכל מ"ר. על פי מפתח זה של עלות למ"ר יש לשלם לתובעת את התמורה עבור מספר שטח העבודה שביצעה בפועל.

עקרונות החישוב הם פשוטים ועל כן לא אחזור כאן על החישובים המפורטים שהציגו שני הצדדים בסיכומיהם.

7.על אף העקרונות הדומים קיים פער בין הצדדים, הגורם לכך שלטענת התובעת לא שולמה לה מלוא התמורה המגיעה, ואילו לטענת הנתבעת הועבר תשלום ביתר. מקור הפער הוא בשאלה אילו עבודות יש להביא בחשבון בקביעת התשלום בגין העבודה. וליתר דיוק: התובעת בתחשיביה מתבססת על הסכום הכולל של החוזה לחישוב העלות, ואילו הנתבעת טוענת כי יש להפחית מסכום החוזה את העלות של ציוד עבור שני המבנים, שנכלל אף הוא בסכום החוזה אך למעשה איננו תמורה עבור עבודות בניה.

8.חלק ניכר מהחוזה מוקדש למה שהוגדר בכותרת הפרק הרלוונטי לחוזה כ"עבודות נוספות". פרק זה, שמבחינת היקפו מהווה רב רובו של החוזה, כולל פירוט של העבודות הנושפות הדרושות לכל אחד מהמבנים. עבודות אלו הובאו בחשבון בקביעת הסכום הסופי של החוזה. השאלה שבמחלוקת היא האם יש לראות עבודות אלו כחלק מעבודות הבניה, או שיש להבחין ביניהן ובין עבודות הבניה, ולראותן כציוד. יש טעם בטענת הנתבעת לפיה תשלום עבור ציוד איננו חלק מעלות עבודות הבניה לשטח מסויים.

9.עיון בחוזה מלמד כי העבודות הנוספות אינן כוללות רכישת ציוד בלבד. חלק מהעבודות הנוספות המפורטות הן עבודות בניה מובהקות. כך, לדוגמא, איטום קירות תת קרקעיים (סעיף 4); התחברות למבנה קיים (סעיף 8); קיר דקורטיבי על הגג (סעיף 28). בחלק אחר, המהווה רב ברור של המקרים מדובר בהתקנת ציוד ספציפי, אשר ככל הנראה יש לספקו במיוחד, אולם יש צורך גם בעבודות בניה והתקנה שלו. כך, לדוגמא, עבודות של סורגים, מעקה ופתחים דקורטיביים, חלונות פנימיים בכיתות, כיורים וארונות איחסון, תא שירותים נוסף, ציפוי פי.וי.סי על הקירות, ועוד ועוד. בכל המקרים הללו יתכן שיש צורך בהזמנת חומרים או אביזרים מיוחדים. אולם אין מדובר ברכישה של ציוד בלבד. ברור שתוספת כיור, תא שירותים, מעקה וכדומה מחייבת גם עבודה של התקנה. מתוך רשימה ארוכה המונה כשלושים פריטים, כמעט שלא ניתן למצוא כאלה שאינם מצריכים עבודה של ממש על מנת שניתן יהיה לעשות בהם שימוש.

10.במצב זה לא ניתן לראות בעבודות הנוספות רשימה של ציוד בלבד. אופיה של הרשימה, כמו גם הכותרת המגדירה אותה כעבודות נוספות, ולא רק כציוד נוסף, מעידה על כך שמדובר בחלק מן העבודה, ושהתשלום עבור רכיבים אלו הוא לפחות בחלקו תשלום עבור עבודה, כחלק מעבודת הבניה.

יתכן שניתן היה לטעון שיש להבחין בין התשלום עבור סוגים שונים של עבודה, או לבודד מן העבודות הנוספות את רכיב עלות הציוד. אולם כל אלו הן עובדות שיש להוכיחן. ספק רב גם אם ניתן לראות את סוגי הציוד השונים המפורטים בחוזה כמקשה אחת לענייננו. על כל פנים, משלא הובאו ראיות בנושא זה, ולא ידוע אם ובכמה שונה עבודה של התקנת ציוד מעבודות בניה אחרות שבחוזה, לא ניתן לגרוע את העבודות הנוספות מכלל העבודות שבחוזה.

11.נוכח כל האמור אני מעדיפה את חישבה של התובעת המבוסס על כלל החוזה, על פני חישובה של הנתבעת שאין לו בסיס בראיות.

12.כיון שהצדדים לא העלו נושאים נוספים, לא אדון בהם, אציין רק כי עצם הקטנת החוזה וצמצום ניכר של היקף העבודות עלול היה לפגוע בתובעת. שכן צמצום העבודה עשוי לגרום לכך שתקורותיה יתחלקו על פני היקף עבודה קטן יותר, ולמנוע ממבצע העבודה את הנחת הכמות ואת הצמצום בעלויות הנובע מעצם העובדה שמדובר בהיקף גדול יותר.

13.לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 137,517 ₪. סכום זה נכון ליום הגשת התביעה, והוא ישא הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל. התשלום ייעשה בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: